דמנציה – סימפטומים ודרכי טיפול

אחת הבעיות המאפיינות אחוז גבוה של קשישים היא ירידה מתמשכת, הולכת ומחמירה בזיכרון. כאשר בעיות הזיכרון מחמירות ומפריעות לתפקוד היום יומי התקין או כאשר מתלוות להן בעיות קוגניטיביות נוספות, מאובחנים קשישים אלה פעמים רבות כחולי דמנציה. מהי דמנציה וכיצד ניתן להתמודד עמה? בשאלות אלה ואחרות ידון המאמר שלפניכם.

מהי דמנציה

דמנציה הוא שם כולל לקבוצת מחלות הנגרמות מתהליך שתוצאתו היא מוות של תאי המח. בעקבות תהליך זה חווים החולים ירידה חדה ביכולות הקוגניטיביות שלהם ובעקבות כך שינויים התנהגותיים ונפשיים וכן ירידה חדה ביכולת התפקוד.

בין היכולות הקוגניטיביות שנפגעות: אובדן זיכרון לטווח קצר (מה רציתי להגיד? לאן רציתי ללכת? שכחה של אנשים שהכירו לאחרונה וכדומה), קשיי שפה התבטאות ותקשורת (החולים שוכחים מילים, כיצד לבטא את עצמם מה השם של אנשים חפצים ועוד), כושר שיפוט (החולה שוכח איזו התנהגות מקובלת ואיזו לא, איזו התנהגות מסוכנת ואיזו לא ועלול לנהוג בהתנהגות מביכה ולא מקובלת או בהתנהגות שעלולה לסכן אותו), התמצאות בזמן ובמקום (החולה שוכח את התאריך, או אינו יודע היכן הוא נמצא או באיזו תקופה אנו נמצאים), ועוד.

הפגיעה עלולה להיות מלווה גם בשינויים התנהגותיים כגון: התקפי זעם ואלימות כלפי הסובבים, עקשנות קיצונית, ועוד.

ישנם סוגים שונים של מחלות הנכללים תחת ההגדרה של דמנציה: מחלת האלצהיימר היא הידועה שבהן, דמנציה ווסקולארית זהו סוג של דמנציה העלול להיגרם בעקבות אירוע מוחי, דמנציה פרונטו – טמפוראלית – סוג דמנציה הפוגע באנשים צעירים יחסים הנגרם מתהליך הרסני באונה הקדמית של המח, ועוד.

פתרונות טיפול לחולי דמנציה

הרפואה והמדע לא מצאו עד כה תרופה המאפשרת ריפוי מלא ממחלת הדמנציה. העובדה כי לא נמצאה תרופה למחלה גורמת לכך שמחלות אלה הן בעצם מחלות חשוכות מרפא.

ישנם טיפולים תרופתיים שונים המאפשרים האטה ודחייה של התהליך הדמנטי, דבר המאפשר לחולים עוד כמה שנים של חיים באיכות חיים סבירה. בנוסף, ישנם טיפולים תרופתיים פסיכיאטריים המטפלים בסימפטומים נפשיים של מחלות אלה: מדכאים התקפי זעם, מטפלים בדיכאון או בהתקפי חרדה, וכדומה.

היות המחלה חשוכת מרפא גורמת לכך שבשלב מוקדם או מאוחר החולה הופך להיות תלוי בזולת לשם ביצוע מטלות היום יום הבסיסיות ולשם הגנה. בשלבים הראשונים בני המשפחה מתגייסים לטיפול, אולם כאשר המצב מחמיר יש צורך בעזרה חיצונית.

בשלבים המתקדמים של המחלה, כאשר החולה הופך לחסר ישע ואינו מסוגל לבצע פעולות בסיסיות כמו: לאכול בכוחות עצמו וזקוק להאכלה, או להתקלח ולהתלבש בכוחות עצמו או אפילו לטפל בצרכיו, עולות שתי אופציות טיפוליות.

• מטפל זר סיעודי – מטפל זר סיעודי הינו מטפל הגר בבית הקשיש במשך כל שעות היום. המטפל צמוד לקשיש החולה ומסייע לו בביצוע מטלות היום יום: מאכיל, רוחץ ומלביש, מסייע בהחלפת טיטולים והיגיינה, ועוד. החיסרון של מטפלים אלה בחולי דמנציה הוא שזהו פתרון לזמן מוגבל. כאשר המחלה מחמירה מאד, הופך העול הטיפולי קשה עד בלתי אפשרי עבור המטפל האחד. במצבים אלה פעמים רבות אין מנוס מלחשוב על מענה מוסדי כגון בית אבות.

• בית אבות לתשושי נפש: בית אבות לתשושי נפש הינה מסגרת המיועדת במיוחד לחולי דמנציה למיניהם. בבית אבות זה יש צוות רב מקצועי רחב המתמחה בטיפול בקשישים דמנטיים. בבית האבות מקבל קשיש תשוש הנפש מעטפת טיפולית מלאה במשך כל שעות היממה וכל ימי השבוע.

טיפול במשפחת החולה

גם בני משפחת החולה חווים קשיים רבים בהתמודדות עם המחלה. מומלץ כי גם בני המשפחה המטפלים יקבלו עזרה מקצועית כגון השתתפות בקבוצות תמיכה לבני זוג של חולי דמנציה. מחלת הדמנציה הינה מחלה חשוכת מרפא הדורשת קבלת עזרה מקצועית לחולה ולמשפחתו.